עפ"ג 19847-07-09

תקציר

המדינה ערערה על גזר הדין שניתן למשיב על ידי בית משפט השלום בקריות בגין שני אישומים נפרדים של פריצה וכניסה וגניבה. על המשיב, הסובל מליקוי שכלי אך אינו פטור מאחריות פלילית, נגזרו 100 ימי מאסר בפועל ודרכי טיפול כפי שהמליצה ועדת הערכה. המדינה טענה כי העונש היה קל מדי ביחס לשותפיו לפשע והיה צריך להיות מאסר על תנאי, בהתחשב בחומרת העבירות ובסיכון הנשקף מהמשיב לחברה. בא כוחו של המשיב טען להקלה בעונשו בשל מצבו הנפשי של מרשו והיעדר אחריות מלאה, וביקש עונש של טיפול או מאסר במעון נעול. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה כי גזר הדין המקורי היה בלתי חוקי שכן הוא נוגד את חוק הסעד המחייב את בית המשפט לבחור בין ענישה לבין דרכי טיפול. זאת ועוד, מסוכנותו של המשיב לחברה, חוסר שיתוף הפעולה שלו עם ניסיונות טיפול קודמים וביצוען לכאורה של עבירות נוספות בעודו ממתין לתוצאות ערעורו, כל אלה עולים כדי עונש של עבודות שירות. ערכאת הערעור קיבלה את ערעור המדינה וגזר על המשיב תשעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי הזמן שכבר ריצה, ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן יש להכניס את המשיב לבית סוהר המתאים לצרכיו.