בג"צ 3103/06

תקציר

המשיבים טוענים כי לעותרים, הבעלים ההיסטוריים של נכסים בחברון שהוענקו לאפוטרופוס הירדני בתקופת השלטון הירדני, אין זכות לדרוש את השבת נכסיהם או לקבל פיצוי בגינם. זאת משום שעניינם של בעלים אלה יכול להידון רק בהקשר של הסדרים פוליטיים עתידיים. עוד טוענים המשיבים כי הנכסים מוחזקים על ידי אחרים מאז שנת 1953, אשר רכשו זכויות קנייניות, וכי הדין הירדני מעניק הגנות חזקות לדיירים. בינתיים, העותרים לא הוכיחו די הצורך את זכותם להשבת הנכסים או את ערכם על פי הדין הישראלי, הירדני והבינלאומי. עוד מצדיקה המדינה את מדיניותה הנוכחית שלא להשיב נכסים יהודיים ביהודה ושומרון בטענה שהיא חוקית ומבוססת על שיקולים סבירים הנוגעים להיבטים ביטחוניים, שלוותיים וחברתיים. בית המשפט מסכים עם טענותיהם המקיפות של המשיבים ומגיע למסקנה כי זיקתם הקניינית של העותרים לנכסים נותקה עם הענקתם לאפוטרופוס הירדני. האפוטרופוס הישראלי, המנהל את הנכסים מכוח דיני התפיסה הלוחמתית, אינו מחויב להחזירם לבעליהם המקוריים או לפצותם. במקום זאת, גורלם של נכסים אלה צריך להיקבע בהסדרים פוליטיים עתידיים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי טענותיהם החלופיות של המשיבים, לרבות רכישת זכויות קנייניות על ידי הדיירים הנוכחיים ושימוש לא ראוי בנכסים, חסרות שחר. לפיכך, העתירה נדחית. השופט מ' נאור והשופט ס' ג'ובראן מסכימים עם פסק דין זה.