עפ"ג 34605-08-10

תקציר

מדובר בערעור ובערעור שכנגד בתיק הנוגע להרשעתו של ש.א. בשני אישומים הקשורים לעבירות סמים ובאישום אחד הקשור למרמה. על ס.א. נגזרו שנתיים מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, וקנס של 15 אלף שקל או 5 חודשי מאסר כחלופה לכך. הן ש.א. והן המדינה ערערו על גזר הדין, כאשר ס.א. טען לביטול עונש המאסר והמדינה ביקשה להחמיר בחומרת העונש. ס.א. הורשע באישום הראשון בכך שנפגש עם סוכן משטרתי והציע לספק לו כל כמות של הרואין או קוקאין שיחפוץ. השניים ארגנו עסקה של 50 גרם הרואין, שהושלמה לאחר שהסוכן עקב אחרי ס.א. לביתו. האישום השני היה בגין עסקה נוספת של 70 גרם הרואין, שהתנהלה באופן דומה. באישום המרמה הורשע ס.א. בזיוף ראיות בכך שביקש משכנו של סבו למסור תצהיר כוזב לתמיכה בתביעת ביטוח כוזבת עבור בנו הקטין. בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של ש.א., בליקויו הקוגניטיבי ובהחלמתו המוצלחת מהתמכרות לסמים בגזר דינו. היא איזנה בין שיקולי הענישה והשיקום, ובסופו של דבר החליטה על עונש מופחת שכלל מאסר בפועל. בית המשפט הדגיש גם את חומרת העבירות, במיוחד לאור כמויות ההרואין הגדולות הכרוכות בכך, והצורך באחידות בגזרי הדין בין נאשמים שותפים. לאחר בחינת המקרה והתקדימים הרלוונטיים, הסכימה ערכאת הערעור עם גזר דינו של בית משפט קמא. הם הכירו בחומרת העבירות של ס.א., במיוחד לאור המעורבות בהרואין, ובחשיבות ההרתעה והאחידות בגזר הדין. עם זאת, הם הכירו גם במשמעות השיקום והנסיבות האישיות של ס.א. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי בית משפט קמא איזן כראוי בין שיקולים אלה ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. הם אישרו את העונש שהטיל בית משפט קמא, לרבות תקופת המאסר והקנס, והורו לס.א. להתחיל לרצות את עונשו במועד שנקבע.