ת"א 59157-11-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניין הגשת ראיה בשלב הסיכומים** **רקע עובדתי:** התביעה עוסקת בתשלום תגמולי ביטוח עקב אובדן כושר עבודה. הצדדים הגישו ראיותיהם, לרבות חוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט, והתיק עמד בפני הגשת סיכומים. בשלב זה, הגיש התובע בקשה להוספת מסמך נוסף לראיותיו – הערכה רפואית פסיכיאטרית שנעשתה לבקשת "כלל – מחלקת פנסיה" וקובעת כי התובע מצוי באובדן כושר עבודה למשך שנה לפחות בשל מצבו הנפשי. התובע טען כי המסמך אינו בגדר חידוש, כי מדובר בראיה מטעם הנתבעת עצמה (גם אם מגוף פנימי נפרד), וכי יש להתייחס אליו כאל הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית המשפט או כחלק מדיני מניעות/השתק. הנתבעות התנגדו לבקשה, תוך הדגשת היות "כלל פנסיה" גוף נפרד מ"כלל ביטוח", העובדה שהתובע לא חשף בפני המומחה את כל המידע הרלוונטי, והיות המסמך אינו מיועד לבית המשפט. **עקרונות משפטיים ודיון:** 1. **גמישות דיונית בהגשת ראיות:** בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף אם אי-הגשתה במועד נובעת ממחדל של בעל דין, ובנסיבות מסוימות אף בשלב הערעור (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). העיקרון המנחה הוא לאזן בין הצורך בהכרעה צודקת לבין שמירה על סדר דיוני וזכויות הצדדים. 2. **שיקול דעת בית המשפט:** בהחלטה על הגשת ראיה נוספת, בית המשפט יתחשב במספר גורמים: * **אופי הראיה:** האם היא "פשוטה" וטכנית, שאז יש נטייה להתירה. * **שלב המשפט:** הגשת ראיה בשלב הסיכומים, לאחר סיום שלב הראיות, היא חריגה יותר. * **ידיעת בעל הדין:** האם בעל הדין ידע או היה עליו לדעת על קיום הראיה בשלב מוקדם יותר. 3. **מהות המסמך המוצע:** השופטת מור-אל שמה דגש על מהות המסמך – הערכה רפואית פסיכיאטרית שאינה מיועדת לבית המשפט, ומהווה "סברה" המבוססת על מידע חלקי שהיה בפני כותב ההערכה. היא ציינה כי המסמך אינו מהווה "ראיה חדשה" במובן הרפואי או שינוי נסיבות, אלא "דעה נוספת" המצטרפת לראיות רבות אחרות שכבר הוגשו. 4. **עיתוי הבקשה:** בית המשפט הדגיש כי התיק מצוי בשלב מתקדם ביותר, לאחר הגשת ראיות רבות, כולל חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט שנחקרו לעומק. קבלת המסמך בשלב זה, כאילו היה הודאת בעל דין, הייתה מחייבת פתיחה מחדש של שלב הראיות, דבר שהשופטת מצאה כ"לא מוצדק ולא מידתי". 5. **דיני הודאת בעל דין:** התובע ניסה לבסס את בקשתו על עקרון הודאת בעל דין. הנתבעות טענו כי "כלל פנסיה" היא אישיות משפטית נפרדת, ולכן אין מדובר בהודאת "כלל ביטוח" (הנתבעת). בית המשפט לא נדרש להכריע בשאלה זו באופן חד משמעי, אך קבלת המסמך כהודאת בעל דין, כאמור, נדחתה. 6. **גבולות הגשת חוות דעת נוספות:** בית המשפט התייחס להחלטות קודמות שנתן בתיק זה, בהן קבע כי לאחר הגשת חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט וחקירתם, אין להגיש חוות דעת נוספות או חומר רפואי נוסף שלא עמד בפני המומחים. הדבר משקף עיקרון של סופיות הדיון בשלב הראיות. **חידושים או הדגשים ייחודיים בהחלטה:** * **הבחנה בין "ראיה חדשה" ל"דעה נוספת":** בית המשפט מבחין בין מקרים בהם מוגשת ראיה חדשה המשנה את התמונה העובדתית או הרפואית, לבין מקרים בהם מוגשת דעה נוספת, גם אם היא מגוף הקשור לנתבעת. בעוד ראיה חדשה עשויה להצדיק פתיחה מחודשת או הגשת ראיה נוספת, דעה נוספת בשלב מאוחר, כשהמחלוקת כבר התגבשה והוכרעה בראיות קיימות, עשויה להידחות. * **"קל וחומר" בעניין סופיות הדיון:** השופטת מפעילה את עקרון ה"קל וחומר" – אם התובע עצמו מציין שקיימות ראיות רבות נוספות דומות בתיק, וכי ראיה זו אינה בגדר חידוש, הרי שבמצב כזה, קבלתה בשלב הסיכומים, תוך פתיחת הדיון מחדש, היא בלתי מוצדקת. * **שימוש מושכל בעקרונות משפטיים:** בית המשפט מתייחס הן לכללי הראיות (תקנות סדר הדין האזרחי), הן לדיני ראיות (הודאת בעל דין, השתק), והן לעקרונות תום לב דיוני. * **יישום "השכל הישר":** השופטת מצטטת את השופט (בדימוס) א' רובינשטיין בנוגע לחשיבות "השכל הישר" במשפט. בהקשר זה, היא קובעת כי על אף דחיית הבקשה להגשת המסמך כראיה, יש מקום להתייחס בסיכומים לעצם קיומה של ההערכה הרפואית (לא לתוכנה) ולאפשר לצדדים להתייחס לעובדה שאושר לתובע אי-כושר למשך שנה על ידי מומחה של "כלל-פנסיה". גישה זו מנסה לשלב בין שמירה על סדר דיוני לבין הבטחת הכרעה המתבססת על מלוא הרקע העובדתי הרלוונטי. **סיכום:** ההחלטה מדגימה את המתח בין הרצון להגיע להכרעה צודקת המבוססת על כלל הראיות הרלוונטיות, לבין הצורך לשמור על סדר דיוני, יעילות וסופיות הדיון. בית המשפט נמנע מלפתוח מחדש את שלב הראיות בשלב מתקדם ביותר של ההליך, תוך שהוא מפריד בין ראיה מהותית חדשה לבין "דעה נוספת", ומדגיש את הצורך של בעלי הדין להביא את ראיותיהם במועד. עם זאת, באמצעות התייחסות ל"שכל הישר" והתחשבות בעובדה כי קיומה של ההערכה אינו שנוי במחלוקת, בית המשפט מותיר פתח לטיפול עובדתי זה במסגרת הסיכומים, מבלי לפתוח מחדש את שלב הראיות.