תמ"ש 49750-04-24

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע את הורותה לקטין באמצעות פסק דין הצהרתי המבוסס על קשר גנטי, ולא נזקק לצו הורות שיפוטי כפי שנטען על ידי הנתבעת. בית המשפט ציין כי למרות היעדר הוראות חוק מפורשות המסדירות את תנאי האבהות והאמהות, זיקה גנטית היא בסיס מוכר להורות, במיוחד במקרים בהם לשני הצדדים קשר גנטי משותף לילד. בית המשפט הדגיש את החשיבות של התאמת ההגדרות המשפטיות למציאות העובדתית, תוך הכרה בכך שקשר גנטי מהווה באופן טבעי קשר משפחתי. היא הדגישה כי יש להכיר בהורות התובעת, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, באופן ישיר מבלי להטיל דרישות משפטיות נוספות שייצרו נטל מיותר ואפליה מגדרית פוטנציאלית. פסק הדין הצביע על כך שכל חשש ממצבים של שלושה הורים אינו חל כאן, שכן הפונדקאית ניתקה רשמית את הקשר שלה עם הילד. בית המשפט הוסיף ומתח ביקורת על חוסר העקביות בטענות הנתבעת בהליכים שונים ותיאר את הדרישה למכשולים נוספים בהכרה בהורות בתיקי פונדקאות כבלתי צודקת ומנוגדת לזכויות הטבעיות של ההורים הגנטיים. בפסק דין זה הורה בית המשפט לרשום באופן רשמי את מעמדה של התובעת כאמו של הילד ברישומי ישראל, העניק זכויות פרסום עם פרטים מזהים שהושמטו, סגר את תיק התביעה ופסק הוצאות לתובע. החלטה זו, שניתנה בהעדר הצדדים, מבקשת להבטיח כי טובת הקטין תשרת באמצעות הכרה משפטית בשני הוריו, טיפוח יציבות והימנעות מעיכובים פרוצדורליים.