רע"א 8010/09

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לסילוק על הסף, תוך שהוא מסתמך על סעיף 96 לפקודה, המתמקד בהגנה על נושים מפני העברה כוזבת של נכסים על ידי חייבים פושטי רגל. באופן ספציפי, התיק התמקד בהסכם משכון שלטענת המבקש נועד להבטיח הלוואה לחייב. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות מהותיות בסיפורו של המבקש, בעיקר בכל הנוגע לעיתוי ותכלית הערבויות לעומת ההלוואה בפועל. הראיות הצביעו על כך שהמשכון נוצר בחוסר תום לב כדי להסתיר נכסים מנושים, מסקנה הנתמכת בסכומים ובלוחות זמנים לא תואמים בהסכמים ובשעבודים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקש לא הצליח להוכיח את כושר הפירעון של החייב בעת ביצוע המשכון, כנדרש בחוק. המבקש גם לא הוכיח כי המשכון נעשה בתום לב או בתמורה בעלת ערך, אמות מידה הדרושות כדי לפטור אותו מבדיקה לפי סעיף 96. למרות היותו חמיו של החייב, המבקש היה מודע לקשייו הכלכליים של החייב, דבר המחזק את חזקת חוסר תום הלב. יש לציין כי בית המשפט ציין גם כי המבקש לא השיב להצעה שנועדה לפתור את המחלוקת, מה שהוביל לדחיית הבקשה על הסף. בעקבות זאת חויב המבקש לשלם לנאמן שכר טרחת נאמן בסך 15,000 ₪. פסק הדין מדגיש את חשיבות השקיפות ותום הלב בעסקאות פיננסיות, במיוחד כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל.