סע"ש 45082-05-20

תקציר

בפסק הדין נמצאה הנתבעת, חברת התעופה לישראל אל על בע"מ, אשמה בהפליית התובעים, תושבי הרשות הפלסטינית, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. האפליה באה לידי ביטוי בשני אופנים. ראשית, התובעים לא קודמו לעובדים קבועים למרות שעבדו אצל הנתבעת שנים ארוכות, בעוד שעובדים ישראלים נקלטו כעובדים קבועים. שנית, התובעים פוטרו כקבוצה הומוגנית מבלי להתחשב במאפייניהם האישיים כגון ותק. בית הדין קבע כי ההחלטה והליך הפיטורים נגועים שניהם באפליה. לפיכך, דין הפיטורים בטלים, ויש להחזיר את התובעים לאלתר ולקלוט אותם כעובדים קבועים. כמו כן נדרש הנתבע לשלם לתובעים את מלוא שכרם וזכויותיהם החל ממועד הפיטורים. מאחר שהתובעים לא נקלטו בפועל כעובדים קבועים, הם זכאים לפיצוי בגין הפרשי השכר וההטבות בין תשלומיהם בפועל לבין אלה להם היו זכאים כעובדים קבועים. התובעים זכאים גם להפרש הריבית וההצמדה, המחושב ממחצית הזמן שבין מועד הזכאות לבין התשלום בפועל. התובעים טענו גם לזכות להסדר פנסיוני תקציבי או לקצבת פנסיה מינימלית בהתאם לתקופות עבודתם הקודמות. עם זאת, בית הדין לא מצא ראיות התומכות בטענה זו וקבע כי התובעים זכאים לתנאי פנסיה שווי ערך לאלה של עובדים קבועים, החל מהמועד בו היו אמורים להיחשב קבועים. כמו כן, התובעים תבעו פיצויים לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה עם תחילת העסקתם. בית המשפט דחה טענה זו מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי לא קיבלו את ההודעה, וממילא התביעה התיישנה. לבסוף נפסקו לתובעים 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין כל אחד, וסך של 50,000 ₪ נפסקו לכל התובעים יחד.