ת"א 48029-01-14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה לסעד הצהרתי של בעלות על חלקת אדמה לא מוסדרת, המשתרעת על פני 1,616 מ"ר בטייבה, הממוקמת באזור המכונה המשולש. החלקה, המוגדרת כחלקה זמנית מספר 2 בגוש 8068 בתכנית העירייה, נתונה במחלוקת בין מספר גורמים. התובעים, נכדיהם וילדיהם של יורשי הבעלים המקוריים, טוענים כי ירשו את חלקם במקרקעין. עם זאת, הנתבעים טוענים כי התביעה מיושנת, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית, בשל חלוף הזמן מאז מות הבעלים בשנת 1925. בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי התביעה אכן חסומה מבחינה פרוצדורלית, שכן חלפו למעלה מ-15 שנה מבלי שננקטה כל פעולה, ומורה על מחיקת התביעה. החלטה זו מתבססת על חוק ההתיישנות, הקובע תקופת התיישנות של 15 שנה לסכסוכי מקרקעין. טענות התובעים בדבר המועד הקובע לתקופת ההתיישנות, שבמרכזן מתן צו ירושה, נדחות, שכן החוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם פטירת הבעלים. כמו כן, בית המשפט מבהיר כי לנתבעים הייתה זכות להעלות את טענת ההתיישנות בהליך המתנהל, וכי טענת התיישנות מהותית אינה רלוונטית במקרה זה. השופטת מדגישה כי פסק הדין אינו קובע את סמכותו המהותית של בית המשפט ומותיר מקום לתביעות עתידיות במסגרת הליכי פשרה או כהגנה מפני תביעות פינוי, בהן לא חלה תקופת ההתיישנות. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך 5,000 ₪.