בג"צ 4406/16

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בעתירות המערערות על סעיפים ספציפיים בחוק התגמול של תאגיד פיננסי – בעיקר סעיף 2(ב) לעניין תקרת היחס וסעיף 4(1) לעניין תקרת הניכוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בסיס להתערבות שיפוטית מנקודת מבט צופה פני עתיד, ודחה את הטענות לאי חוקתיות. החוק מבקש לרסן את שכרם של העובדים הבכירים כדי לצמצם פערי שכר משמעותיים ולהגן על כספי הציבור, תוך יישור קו עם עקרונות מוסריים וכלכליים הנחשבים ראויים. למרות שניתן היה לפגוע מעט בזכויות חוקתיות, תכליות החוק נחשבו מוצדקות ומידתיות. ההחלטה בחנה גם את תחולת החוק על חוזים קיימים, המחייבת פרשנות מאוזנת כדי למנוע חוסר הגינות בדיעבד, בפרט בכל הנוגע לזכויות הקשורות לעבודות קודמות. בית המשפט הציע הערכות פרטניות ולא הצהרות רחבות בדבר זכויות העבר, תוך שימת דגש על פרשנות ראויה הנצמדת ללשון החוק ולתכליתו. כמו כן, בית הדין הסכים להאריך את צו הביניים כדי לתת לתאגידים זמן מספיק להסתגל לחוק, ולאפשר המשך זכויות עובדים בנסיבות משפטיות חדשות. תוקפו של צו הביניים הוארך, והדיונים הציעו לאמץ את מתווה ליכט, המציע הנחיה פרשנית אך דורש בהירות חקיקתית. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את החוק, תוך הכרה בהתאמתו לערכי ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית, תוך הכרה בפגמים פרוצדורליים חקיקתיים וקריאה לחקיקה עתידית קשובה.