בד"א 42/17

תקציר

הוגש ערעור על ההחלטה להטיל איסור קבוע על עורך דין לעסוק בעריכת דין, בעקבות הרשעתו בתיק פלילי בעבירות חמורות. עבירות אלו כללו קשירת קשר לביצוע רצח, ניסיון שידול לרצח, שיבוש הליכי משפט ועוד. המערער טען, כי בית משפט קמא התמקד אך ורק בחומרת העבירות, תוך התעלמות מנסיבות ביצוען. ערכאת הערעור הכירה במצבו הנואש של המערער, אך הדגישה את הפגיעה באינטרס הציבורי ובאמינותו של מקצוע עריכת הדין. הם ציינו כי עורכי הדין נדרשים לסטנדרטים גבוהים יותר והתנהלותם חייבת לשקף את ערכי המקצוע. לאחר ששקל את חומרת העבירות, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס הציבורי מחייב סנקציה מחמירה, ובכך הותיר על כנו את הרף הקבוע, חרף עברו הנקי של המערער והנסיבות החריגות שהובילו לביצוע העבירות. בית המשפט הדגיש את הצורך לשמור על טוהר המידות והכבוד של מקצוע עריכת הדין, ולא הותיר מקום להתנהגות כזו. החלטה זו, שנועדה לשמור על אמון הציבור, מהווה גורם מרתיע ומשקפת את העונש החמור והמידתי הראוי לו. נוכח חומרת העבירות, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ועל כן דחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את הרחקתו לצמיתות מלשכת עורכי הדין.