ת"א 2559/07

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה כספית על הפרת חוזה לכאורה. התביעה המקורית, שהוגשה ב-2007, עמדה על סך 13 מיליון שקל, אך בהמשך הוגדלה ל-23 מיליון שקל. השופט קבע כי על הנתבעים לשלם לתובע 6 מיליון שקל, בתוספת הוצאות שונות הקשורות בתיק. לאחר מכן הגישו התובעים בקשה להחזר ההוצאות, בסך 1,002,962 שקל. הנתבעים נעתרו לחלק מהבקשות אך לא לאחרות. פסק הדין של השופט עובר על כל אחת מהבקשות להחזר, ובוחן האם כל הוצאה מוצדקת. השופט מאשר חלק מהבקשות במלואן, לרבות אגרות בית משפט, אגרות תרגום ותמלול שונות ושכר טרחת עדים מומחים. בקשות אחרות מאושרות בחלקן, וחלקן נדחות לחלוטין. יש לציין כי השופט מפחית את אגרות בית המשפט שהנתבעים נדרשים לשלם, בטענה כי לא יהיה זה סביר לצפות מהם לכסות את מלוא הסכום המבוקש, שכן התובעים זכו בתיק באופן חלקי בלבד. השופט מפעיל שיקול דעת גם בהערכת ההוצאות המשפטיות, באישור חלקן ובדחיית אחרות. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 6 מיליון שקל, בתוספת הוצאות נוספות, אותן פירט השופט והצדיק בפסק הדין. חלק מהעלויות הופחתו או נדחו, בשל האופי החלקי של הצלחת התובעים בתיק. השופט סיכם וקבע כי ניתן לערער על ההחלטה אם מי מהצדדים יתנגד לה.