ע"ז 25151-11-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך על ירושת עיזבון האישה, בין בנות בנה המנוח לבין בתה שלה, בעקבות פטירת האישה בשנת 2017. הנכדות, המתנגדות, טענו כי צוואת סבתן משנת 2009 היא צוואה הדדית שנערכה עם בעלה המנוח, שלא ניתן לשנותה ללא הסכמת שני הצדדים, ולכן הצוואה משנת 2012 שערכה הסבתא, המנשלת את הנכדות, אינה תקפה. עם זאת, השופט פסק לטובת הדודה, התובעת, וקבע כי הצוואה משנת 2009 אינה הדדית, ולכן לסבתא יש זכות לערוך צוואה חדשה. הקביעה התבססה על מספר גורמים: לשון הצוואה, שלא ציינה הסכמה הדדית, העובדה שהצוואה נערכה כצוואה אישית, וחוות דעתו של עורך הצוואה. יתר על כן, השופטת ציינה כי בצוואה משנת 2009 צוין במפורש האפשרות לשנותה, מה ששלל את הטענה כי היא הדדית. לבסוף קבעה השופטת כי הסדר הצוואה הוא של "יורש במקום יורש", כלומר הדודה זכאית לרשת את הנכס ולערוך צוואה חדשה. בעקבות זאת הורה השופט על צו קיום צוואה לשנת 2012, והמתנגדים חויבו בהוצאות התובע בסך 20,000 ₪.