פר"ק 15269-07-15

תקציר

התיק, בש"פ 25351-01-12, עניינו בקשתו של מר איתמר מרקור להכרה כקבוצת נושים נפרדת באסיפות שהתכנסו להצבעה על הסדר נושים מוצע לשלוש חברות קשורות: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ, החברה החדשה לניהול התחנה המרכזית בע"מ ות.מ.ח.ת (1988) בע"מ. שנמצאים כרגע בהליכי הקפאה. מרקור היא נושה בשתיים מהחברות הללו. החלטת בית המשפט, שניתנה על ידי השופט בניוני ארנון, מפרטת את הטיעונים שהציגו מרקור והצדדים שכנגד, לרבות התאחדות בעלי העסקים בתחנה המרכזית החדשה בע"מ, שלמה גולדהור, נאמני החברות המתמחות, ויו"ר הסדרי נושים (כינר). מרקור מנמק את בקשתו בתשובת הכנר וב"מבחן האינטרסים" מפסיקת בית המשפט העליון, בטענה כי הסדר הנושים המוצע יגרום לו נזקי גוף מעבר לפגיעה בנושים רגילים אחרים. עם זאת, בית המשפט דוחה את בקשתה של מרקור וקובע כי היא חסרת שחר. היא מתיישבת עם טיעוני הנאמנים, ת.מ.ח.ת ונצבה, ומדגישה כי מעמד הנושה של מרקור במספר חברות אינו מצדיק סיווג נפרד. הענקת מעמד מיוחד תעניק לו כוח מופרז שאינו עולה בקנה אחד עם חלקו הכספי בפועל, ועלולה לאפשר לו לסכל את הסדר הנושים. בית המשפט מדגיש כי למרקור תהיה אפשרות להצביע בכל חברה בהתאם להתחייבויותיו הכספיות וכי האינטרסים שלו מוגנים כראוי. זאת ועוד, בית המשפט מטיל ספק בתום לבו של מרכור, ומציין כי חלופת הפירוק, במידה ולא יאושר הסדר הנושים, לא תיטיב עמו באופן משמעותי. ההחלטה מתייחסת גם לטענותיה של מרקור בדבר ריבית שלא שולמה והשפעת מועד צו הפירוק על תשלומי הנושים, ומוצאת אותן לא משכנעות. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי מרקור מנסה לנצל הליכים משפטיים כדי להשיג השפעה בלתי הוגנת וכי מעשיו נעדרים תום לב. משכך, הבקשה לקיום אסיפה ייצוגית נפרדת נדחית, והצדדים אינם נדרשים לשאת בהוצאות כלשהן בקשר לבקשה זו.