ע"א 713/74

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב סכסוך רכושי בעקבות מותו של בעלה של המשיבה, סעדיה מסעוד המנוחה. המשיב, אלמנתו, ביקשה הצהרה כי מחצית מהרכוש הרשום על שם המנוח צריך להיות שייך לה ולא להיחשב כרכוש עיזבון. בית המשפט המחוזי פסק מלכתחילה לטובת המשיב, תוך שהוא מציין את כספם המשותף של בני הזוג ואת תרומתם לנכס במהלך נישואיהם. אולם בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט קבע כי בניגוד לנכסים שנרכשו במהלך הנישואין, בעלות על רכוש לפני הנישואין אינה מניחה חזקה של נכסים משותפים. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המנוחה התכוון שהרכוש יחולק. החלטת בית המשפט העליון היטיבה אפוא עם המערער, בנה של המנוחה מנישואים קודמים. עם זאת, הונחה המערערת לרשום חוזה שכירות לכל החיים עבור המשיבה בדירה בה היא מתגוררת כיום ולדאוג לכך שמחצית מעיזבון המנוחה, למעט הרכוש שבמחלוקת, יוענק לה. בית המשפט הדגיש את אופיים ההרמוני של הנישואין והכיר בתרומתו של המשיב, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה בדבר הכוונה לחלוק ברכושו של המנוח לפני הנישואין.