ע"א 136/92

תקציר

התיק בבית המשפט העליון עסק בעיקר במחלוקת על שכר טרחה בעקבות ניסיון כושל לפתח פרויקט מגורים יוקרתי. המערערים, משרד עורכי דין ועורך דינו, טענו לתשלום שכר טרחתם המוסכם לאחר שהושקעה עבודה משמעותית בפרויקט, למרות הפסקתו עקב שינוי האסטרטגיה הכלכלית של המשיב. ההסכמה הראשונית הייתה ששכר הטרחה יעמוד על 1.5% מתקבולי מכירת הדירה, מבנה עמלות נפוץ בעסקאות מסוג זה. עם זאת, משבחרה המשיבה לנטוש את הפרויקט, ביקשו המערערים גמול בגין עבודות שכבר בוצעו. בית המשפט המחוזי, לאחר התייעצות עם חוות דעת מומחים, קבע כי כ-50% מהעבודה המשפטית הושלמה ופסק שכר טרחה מופחת בסך 250,000$, תוך שהוא דוחה את מלוא התביעה לצד תביעת המערערים לדמי תיווך. בית המשפט העליון תמך בהחלטות אלה, תוך הדגשת חשיבותם של תנאים מוסכמים במפורש לשכר טרחה מותנה והדגיש את יחסי עורך דין-לקוח, המאפשרים ללקוחות להפסיק להתקשר בשירותים תוך הבטחת תגמול הוגן עבור העבודה שנעשתה עד כה. השכר המתאים נקבע לא רק על פי שעות העבודה, אלא גם על פי גורמים כמו מורכבות והיקף העסקה. בנוסף, למרות שהמערערים טענו לתשלום החל ממועד סיום שירותם, פסק הדין שניתן להם ממועד החלטת בית המשפט, הדגיש את הצורך בהסכמות ראשוניות ברורות ובבחינה מחודשת של מבני שכר הטרחה.