ת"א 16782-03-10

תקציר

פוליסת הביטוח המדוברת ביטחה את עובדי האיגוד הלאומי של דירקטורים וחותמים על הבנק הבינלאומי הראשון, כמו גם את ילדיהם מתחת לגיל 21. הפוליסה הוחזקה על ידי ההתאחדות הארצית, וחברת הביטוח והסוכנות היו הנתבעות. התובעת, בתם של שני מבוטחים, נכללה בפוליסה עד שמלאו לה 21 שנים. הפוליסה קבעה כי ניתן להמשיך בביטוח לילדים מעל גיל 21 ללא צורך בהצהרת בריאות אם הורי הילד, שהיו חברים באגודה המבוטחת, ביקשו זאת בכתב תוך 90 יום מיום הגיעו לילד בן 21, ואישרו את ניכוי דמי הביטוח משכרם. הורי התובעת קיבלו העתק מהפוליסה אך לא שמו לב לתכולתה, ולכן לא ביקשו את המשך הביטוח של התובעת במסגרת הזמן הנדרשת. כתוצאה מכך, כאשר התובעת ניסתה להמשיך את הביטוח שלה מעבר לגיל 21, היא נדרשה למלא הצהרת בריאות, מה שהביא לכך שחברת הביטוח סירבה לבטח אותה בשל מצב רפואי. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את חובתם למסור לה עותק נפרד של הפוליסה, וכי לא הפנו את תשומת הלב לסעיף המפרט את המשך הביטוח לאחר גיל 21. הנתבעים טענו כי הפוליסה הוצאה לאחר משא ומתן, ולכן אינה חוזה אחיד, וכי ביטוחה של התובעת נגזר מהפוליסה של הוריה ולכן היא אינה עומדת לבדה כמבוטחת. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבעים וקבע כי מאחר שהוריה של התובעת הודו כי קיבלו את הפוליסה אך לא קראו אותה, ומאחר שהם היחידים שיכלו לבקש המשך ביטוח עבור בתם, אי המצאת עותק נפרד של הפוליסה לתובעת לא גרמה לנזק. כמו כן, השופטת חלקה על טענותיה האחרות של התובעת בדבר חוקיות החוזה, והורתה על מחיקת התביעה, מבלי לחייב את התובעת בהוצאות.