ע"ע 376/03

תקציר

אחות, המערערת, עבדה אצל המשיב פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1979 במשך שלושה חודשים ושוב בשנים 1987-1997. המערערת טענה כי המשיב לא הודיע לה על זכותה להצטרף לקרן השתלמות כנרת, שהוקמה עבור קהילת האחיות והאחים, ודרשה תשלום הפרשות המעסיק לקרן החל משנת 1987. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה, בקובעו כי המערערת לא הוכיחה את טענתה. השופטת קיבלה את עדותה של עובדת מחלקת משאבי אנוש במשיב, לפיה הודיעה למערערת על האפשרות להצטרף לקרן במהלך קליטתה בשנת 1987, אך המערערת בחרה שלא להצטרף אליה. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיבה כי הפיצה לקטי מידע אודות הקרן בקרב עובדיה. המערערת ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי, חזרה על טענותיה וטענה כי זכויותיה לא הוסברו לה בעת קבלתה לעבודה לראשונה בשנת 1979. היא גם ביקשה להגיש ראיות נוספות בערעור. המשיב התנגד להגשת ראיה חדשה זו. בית הדין לערעורים דחה את הערעור, תוך שהוא מסכים עם בית הדין האזורי כי טענות המערערת לא הוכחו, ומציין כי החובה ליידע עובדים בדבר זכויותיהם נובעת מחוזה העבודה ומעקרון תום הלב. עוד קבע בית הדין כי חובת המעסיק ליידע עובדים בדבר זכויותיהם הייתה קיימת לפני חקיקת חוק הודעה מוקדמת לעובד בשנת 2002. באשר לראיות הנוספות, קבע בית המשפט כי ערכאת הערעור אינה מקום לסבב נוסף של הצגת ראיות, וממילא הראיות אינן עשויות לתמוך בטענות המערער. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.