עמ"א 56334-01-17

תקציר

הנתבעים טענו כי סמכותה המקבילה של התובעת לפתוח בהליכים פליליים צריכה להיות מופעלת רק במקרים חריגים כאמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. הם התייחסו לשני מקרים קודמים שבהם נחקרה סמכות התובע וביקשו שהמקרה הנוכחי יטופל באופן דומה. עם זאת, השופט קבע כי על פי חוק יסוד: השפיטה, הפסיקות הקודמות בנושא זה של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד שימשו תקדימים מנחים שעל בית המשפט לפעול לפיהם אלא אם כן היו טעמים מיוחדים לסתור אותם. מאחר שהטענות המשפטיות שהעלו הנתבעים כבר נדונו ונדחו באותם תיקים, ולא הוצגו נימוקים משכנעים לסטות מהפסיקות הקודמות, החליטה השופטת ללכת בעקבות תקדים בית המשפט המחוזי. כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת עמדה בדרישות להפעלת סמכות מקבילה כפי שהותוו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. באשר לטענת הנאשמים בדבר השתק שיפוטי, הכיר השופט בכך שעמדת המדינה בתיק קודם נראתה סותרת, אך הגיע למסקנה כי אין בה כדי להצדיק את ביטול כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק. השופט הדגיש כי הנאשמים לא הוכיחו עיוות דין וכי הגשת כתב האישום מחדש לא תשנה את מהות העבירה הנטענת. לבסוף, הציע השופט כי על התובע לגבש גישה אחידה בנוגע ליישום הנחיית היועץ המשפטי לממשלה כדי למנוע סתירות עתידיות. הבקשה לביטול כתב האישום נדחתה, והשופטת הדגישה כי החלטתה ניתנה בהקשר הספציפי של המקרה ואין לראות בה תקדים.