ע"א 26171-11-22

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאכוף שיק שהונפק כבטוחה לחוב. המערערת טוענת כי המשיב, הנושה, לא הציג ראיות המצדיקות שיהוי של ארבע שנים בהפקדת השיק וכי הסכום שמולא לא אושר. בית המשפט מסכים עם טענות המערער. על פי סעיף 19(ב) לפקודת השטרות, נושה המחזיק בשטר חסר פרטים מהותיים זכאי לכאורה להשלימם, אך יש להשלים את השטר תוך זמן סביר ובדיוק על פי ההרשאה שניתנה, אחרת לא ניתן יהיה לאכוף אותו. דרישת הזמן הסביר, שנבחנת על פי הנסיבות, לא התקיימה כאן, שכן הסברו של המשיב לשיהוי – יחסי ידידות עם החייב – לא נתמך די הצורך בראיות, והחייב לא עומת עמו בחקירה הנגדית. זאת ועוד, המשיב לא הצליח להוכיח כי הסכום שמולא על גבי השיק אושר ואף לא שיקף נאמנה את החוב. המשיב הוכיח בעיקר את החוב העיקרי באמצעות מסמכים הקשורים להיוון עסקאות, אך לא הציג כל ראיה לתקבולים מהחייב או לחישוב ברור של אופן קביעת הסכום הסופי. אשר על כן, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתהפכת, והמשיב מחויב לשאת בהוצאות המערער ובשכ"ט עורך דין, בסך 26,000 ₪, שישולמו עד ליום 15.8.2023.