ע"ח 13434-11-14

תקציר

בית המשפט החליט כי הערעור הוא עקרוני. השופט בחן האם ניתן יהיה להיעתר לבקשת החילוט בתום ההליך והגיע למסקנה כי הדבר אכן אפשרי. הכסף שנתפס, אם יורשעו הנאשמים, ייחשב כחפץ שהעבירה בוצעה בו או ביחס אליו. ההיבט העונשי של הוראות החילוט בפקס נדון, והשופטת הסכימה עם המשיבים כי יש בו גם אלמנט עונשי. השופט הפנה למקרים רלוונטיים כגון ע"פ 623/78 וע"א 4148/92 לתמיכה בטענה כי יש להתחשב בקשר שבין החפץ לעבירה, כמו גם בחומרת העבירה. עוד נטען, כי זכות הקניין אינה מוחלטת, והחוק מאזן בין האינטרס הציבורי במניעת עבירות מסוימות לבין ההגנה על זכות הקניין. השופט הגיע למסקנה כי עבירות המס והעבירות בהן הואשמו באישום השני בוצעו בגין הכספים שנתפסו, ולכן הכספים יכולים ויקבעו כי העבירות בוצעו בהם או בגביהם. עוד ציינה השופטת כי הליך נפרד לפי פקודת מס הכנסה אינו שולל את הליכי החילוט, שכן הם משרתים תכליות שונות ובעלי מסגרות נורמטיביות ופרוצדורליות שונות. לבסוף התקבלה ההחלטה לבטל את השבת הכובש, והערעור התקבל.