בג"צ 8882/17

תקציר

בית הדין החליט לדחות את העתירה בשל אופיו המיוחד של בית הדין הארצי לעבודה והיעדר נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. העותרת, גרושה, ביקשה לערער על הגדרת "אלמנת פנסיונר" בתקנות האחידות, בטענה כי דרישת המגורים המשותפים עם המנוח במשך שנה לפני מותו מיושנת ואינה הוגנת כלפי זוגות גרושים. עם זאת, בית המשפט אישר את תוקפה של התקנה הקיימת, תוך הדגשת התכלית החברתית של קצבת השאירים כסוג של תמיכה כספית במי שהיה תלוי בנפטר. חוסר יכולתה של העותרת להוכיח מגורים משותפים עם המנוח, החלטה שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי ואושרה על ידי בית הדין הארצי, תרמה אף היא לדחיית עתירתה. בית המשפט אמנם הכיר בקושי שעמד בפני העותר, אשר חלק עם המנוח היסטוריה ארוכה מבלי להיות זכאי לקצבת פנסיה, אך ציין כי המצב השתפר עם חקיקת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג פרודים בשנת 2014. למרות ששינוי זה אינו חל רטרואקטיבית על עניינו של העותר, בית המשפט הציע כי הוא נותן מענה לסוגיה הרחבה יותר.