ת"א 2771/00

תקציר

בפסק דין זה מעורבים שני תובעים, אקיטה סנטר בע"מ (לשעבר איגל אספקה לחיות מחמד בע"מ), וארידור נכסים (1995) בע"מ, והנתבעת, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. אקיטה, שהוקמה בשנת 1998, פתחה חשבון תאגיד בבנק הנתבע וחתמה על חוזה חיוב, בו נקבע כי חותמת החברה וחתימותיהם של מר נגר ומר שחר נדרשות לכל דבר ועניין. מאוחר יותר באותה שנה רכשה ארידור נכסים שליש מהון המניות של אקיטה. מצבה הפיננסי של החברה הידרדר, והוביל למינויו של מנהל חיצוני, מר פלג, בעל זכויות חתימה בלעדיות. לטענת התובעים, במהלך השנים 1998 ו-1999 התיר הבנק לבצע פעולות בחשבון אקיטה שלא בהתאם לזכויות החתימה, וגרם להן נזק כספי. לטענתם, הבנק הפר את התחייבותו החוזית, נהג ברשלנות והפר את חובת הזהירות וחובת האמונים המוטלת על לקוחותיו. התובעים מערערים גם על תוקפו של סעיף בחוזה החיוב, עליו מסתמך הבנק. הבנק מגן על מעשיו, טוען כי כיבד את הצ'קים כדין, ומציג פרוטוקול חדש המתקן לכאורה את זכויות החתימה. עוד נטען כי התובעים מנועים מלטעון נגדה, בשל שתיקתם ויישוב תביעה קודמת. בית המשפט בוחן את החתימות על השיקים, מוצא כי הן אינן תואמות את זכויות החתימה המורשות, ומטיל את נטל ההוכחה על הבנק להוכיח כי החתימות תקפות. היא דוחה את טענת ההגנה של הבנק בנוגע לפרוטוקול הנוסף, שכן לא הוצגו בפניו ראיות משכנעות, וקובעת כי השיקים נמשכו בניגוד לזכויות החתימה של אקיטה. בית המשפט דן גם בסעיף האשרור שבחוזה החיוב, סעיף 28, ומגיע למסקנה כי אין באפשרותו למנוע מהתובעים לטעון כנגד פעולות הבנק. היא מדגישה כי לדוקטרינת האשרור יש מגבלות והיא אינה חלה במקרה זה, במיוחד נוכח חובת האמונים של הבנק כלפי לקוחותיו. הקשר החוזי בין הבנק לבין אקיטה הטיל חובת תום לב וזהירות מוגברת על הבנק. בית המשפט מציין את מעמדם המיוחד של הבנקים ואת יכולתם העדיפה למנוע נזקים, וקובע כי הבנק לא ביצע בדיקת נאותות במעקב אחר חשבונו של אקיטה. עם זאת, היא גם מטילה על אקיטה את האחריות לתרומה לנזק, שכן היא לא הפעילה פיקוח ראוי על ענייניה. הניהול הכאוטי של אקיטה והחתימות המזויפות של נאגר, אחד מבעלי המניות שלה, תרמו למצב. בית המשפט מטיל 50% מהאחריות על הבנק ומורה לו לשלם לאקיטה 50% מסכום השיקים, הצמודים לאינפלציה ולריבית שנצברה משנת 2000. תביעתה של ארידור נכסים, המבקשת פיצוי בגין אובדן הזדמנויות עסקיות ופגיעה במוניטין, נדחית מחוסר ראיות. לבסוף, בהתחשב בייצוג ובאינטרס המשותף של התובעים, בית המשפט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.