רע"פ 3195/19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הערעור, תוך שהוא מדגיש כי חופשה כזו ניתנת רק במקרים חריגים הכוללים שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות, או כאשר קיים חשש לעוול מהותי. המבקש ניסה להציג את המקרה כעקרוני, אך בית המשפט מצא כי השאלות המשפטיות העומדות בבסיסן אינן נחוצות כדי לפתור את המקרה הספציפי, ולפיכך הן תיאורטיות בלבד. החלטת בית משפט השלום לאשר את הרשעתו של המבקש התבססה לגופו של עניין מבלי להתייחס לסוגיות משפטיות תיאורטיות. בית המשפט חזר על הכלל לפיו הרשעה באה לאחר שהוכחה עבירה, וחריגה ממנה אפשרית רק במקרים חריגים שבהם הימנעות מהרשעה לא תפגע בשיקולי ענישה אחרים, וכן כאשר הוכחה פגיעה קונקרטית בסיכויי השיקום. במקרה זה, המבקש לא יכול היה להוכיח פגיעה חמורה בסיכויי השיקום שלו. יתר על כן, בית המשפט ציין כי אי הרשעה אינה סוג של ענישה אלא שיקול נפרד המבוסס על חוסר המידתיות בין היתרונות של הרשעה לבין הנזק הנובע ממנה. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה מאחר שהתיק לא עמד בקריטריונים המחמירים לערעור שלישי.