רע"א 10436/07

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה לאחר עיון מעמיק בהחלטת בית המשפט המחוזי, שדחה בקשה לביטול החלטה קודמת של בית המשפט. דחייה זו התבססה על כך שהמבקש לא עמד במועד האחרון של 30 יום הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי להגשת בקשות כאמור. בית המשפט מאריך מועדים אלה רק מ"טעמים מיוחדים" שהם בדרך כלל חיצוניים ומעבר לשליטתו של בעל הדין, מה שלא היה המקרה כאן. בית משפט קמא דבק באמות מידה אלה, לא מצא כל הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה ועל כן דחה את הבקשה בצדק. בנוסף, בחן בית המשפט לגופה של הבקשה עצמה, תוך התמקדות בשני היבטים עיקריים: הסיבה לאי הפעולה הראשונית וסיכויי הצלחתו של המבקש אם הערעור יתקדם. בית המשפט הגיע למסקנה כי סיכוייו של המבקש קלושים, מה גם שהערעור התמקד בקביעות עובדתיות ומהימנות, וחסרים מסמכים קריטיים כמו פסק הדין של בית משפט השלום וכתב הערעור. זאת ועוד, טענתו של המבקש בדבר סמכותו של עורך דינו לא הוכחה. על עורך הדין מוטלת האחריות לפעול במסגרת ייפוי הכוח של הלקוח, אך בית המשפט ציין כי מן הראוי היה שעורך הדין יבקש הארכה כאשר מתעוררים אתגרים פוטנציאליים. בסופו של דבר, החלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשה הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים התקבלה, ולא הוטלו הוצאות מאחר שלא נדרשה מענה.