תאד"מ 11809-12-22

תקציר

במקרה זה, הוטל על בית המשפט לקבוע האם חברת ביטוח יכולה לעמוד על כך שמבוטח ירכוש חלקי רכב מספק הקשור למבטח, והאם היא יכולה לנכות את הפרש המחיר בין אותם חלקים לבין אלה ששימשו בפועל מתגמולי הביטוח אם המבוטח לא עמד בהם. בסופו של דבר צידד בית המשפט בתובע, ודחה את טענת המבטחת כי המבוטח לא הצליח להפחית נזקים. נפסק כי מעשיה של המבטחת עולים כדי ניסיון בלתי חוקי להטיל תנאים שלא פורטו בפוליסת הביטוח או בדיני החוזים. בית המשפט מצא כי המבטחת פעלה בשיטת פיצוי היברידית, שיושמה רק בחלקה כראוי על פי מנגנון תקף. לא הייתה כל הצדקה לקיזוזי ההשתתפות העצמית הנתבעים על ידי המבטחת, שכן המבוטח פעל בתום לב על ידי ביצוע הנוהל שנקבע, פנייה לשמאי והסדרת תיקונים. המבטח לא יכול היה לכפות על המבוטח לנהל משא ומתן עם המוסך או להשפיע על תהליך השמאות. בית המשפט הדגיש כי ציפיות אלה חורגות מעבר למזעור נזק סביר כפי שמכוון החוק. יתר על כן, כל ניסיון של המבטחת להכתיב ממי על המוסך לרכוש חלקים נמצא בלתי מוצדק, במיוחד משום שהסדר הספק לא הופיע בתנאי הפוליסה ולא התיישר עם דיני חוזי הביטוח. פסק הדין הדגיש גם את היעדר הגילוי המספק מצד המבטח למבוטח בדבר דרישות כלשהן לרכישת חלקים דרך ספקים מסוימים, אשר הוביל לחוסר יכולתה של המבטחת להצדיק משפטית ניכויי מחיר על בסיס המנגנון שבחרה. כתוצאה מכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הסכום הנתבע, בנוסף לשכ"ט עו"ד והוצאות משפט נלוות, תוך הכרה בכך שפעולותיה של המבטחת היו בלתי תקינות ואינן מצדיקות ריבית עונשית בשל היעדר כוונת זדון.