ת"א 28013-03-20

תקציר

פסק הדין, בניהולה של השופטת קרן מרגולין-פלדמן, עסק בסכסוך מורכב בין התובעים, שכללו את הבעלים המקוריים של בית משותף, לבין הנתבעים, ובראשם יעקב גלבוע בניה ויזמות בע"מ, יחד עם קבלנים פרטיים, בגין הפרות לכאורה של הסכם בנייה מיום 14.8.2014. התובעים האשימו את חברת הבנייה באיחור בהשלמת הפרויקט ובאיכות ירודה של עבודות לפי תמ"א 38 לצורך חיזוק והרחבה. התובעים תבעו פיצוי כספי בגין ליקויים ברכוש המשותף ואיחור במסירה בסך 918,982 ₪, ותביעה נוספת בסך 152,686 ₪ על ידי התובעים 6 ו-7 בגין נזקי רכוש אישי. הנתבעים, בראשות יעקב גלבוע בנייה, תבעו מנגד סך של 397,406 שקל, בטענה שפעולות התובעים תרמו לעיכובים. בית המשפט מינה מומחה, עו"ד יוסי לזר, להערכת ליקויים מבניים, שממצאיו התקבלו בחלקם. בסופו של דבר, בית המשפט צידד בעיקר בתובעים, וחייב את הנתבעים, יעקב גלבוע בניה וערביה, לפצות ביחד בגין איחור במסירה והפרות, בסך 51,600 שקל בגין איחור במסירת דירה ו-150,000 ₪ בגין הפרת חוזה, לצד החזר בגין ליקויים ברכוש המשותף בסך 46,332 ₪, ו-8,865 ₪ ספציפית לתביעת קינן. מעניין לציין כי בית המשפט דחה את טענותיהם הנגדיות של הנתבעים והדגיש את הרף הגבוה להוכחת עוגמת נפש בת פיצוי – בו לא עמדו התובעים. הנתבעים 2 ו-3 (באחריות משותפת מערבויותיהם האישיות) חויבו בתשלום הנזקים, לצד שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. ההחלטה הכוללת הדגישה פרשנות דקדקנית של התחייבויות חוזיות, דחיית תביעות פיצויים כפולים כנגד סעדים חוזיים כאמור, וניתוח מורכב של זכויות בעלות ברכוש משותף בהקשר של הסכמי בנייה.