ע"פ 5933-07-12

תקציר

השופט מסביר תחילה כי תפקידה של ערכאת ערעור בהליך פלילי הוא להבטיח כי ממצאי העובדות וזכויותיו הפרוצדורליות של הנאשם נבחנים כראוי. הואיל וערכאת הערעור אינה שומעת שוב את הראיות, היא לא תתערב בממצאי עובדה של בית המשפט הפרוצדורלי, אלא אם כן קיים מקרה חריג שבו המסקנה אינה קבילה או אינה מתיישבת עם הראיות. במקרה זה, השופט לא מצא עילה להתערב בממצאיו ובקביעותיו של בית המשפט הפרוצדורלי, במיוחד בכל הנוגע למהימנות המתלונן ונהג המונית, ולחוסר מהימנות עדויות הנאשמים. לאחר מכן מתייחס השופט לטענות הנאשמים אחת לאחת ומסביר מדוע איש מהם לא הטיל ספק סביר בראיות שהוצגו בבית משפט קמא. השופט מדגיש כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא הן סבירות ואין להתערב בהן, והנאשמים לא העלו ספק סביר. כן נדונים מחדלי חקירה, והשופט מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אין בהם כדי להביא לזיכוי הנאשמים במקרה זה. בהמשך לערעורים על העונש מציינת השופטת כי ההתערבות בגזר הדין של בית המשפט הפרוצדורלי מוגבלת, ומתרחשת רק בסטיות קיצוניות מרמת הענישה המקובלת. השופט סבור כי גזר דינו של בית משפט קמא סביר ומסכים עם ההבחנה שנעשתה בין שני הנאשמים. לפיכך, השופט מציע לדחות את שני חלקי הערעור, ולהותיר את הכרעת הדין וגזר הדין ללא שינוי. השופט א' גרשון והשופטת א' קיסריה מסכימים עם פסק דינו של הסנגור. הערעור נדחה על כל חלקיו, והנאשמים אמורים להתייצב לריצוי עונשם.