ת"א 29136-04-18

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל באופן חלקי את תביעת התובע נגד הנתבעים, סוכן הביטוח שלו וסוכנות הביטוח שלו. השופטת מצאה אותם אחראים לרשלנות והפרת חוזה, שכן הם לא הסדירו את הכיסוי הביטוחי הספציפי שהתובע ביקש, דהיינו מסוג "מרפא פלטינה". הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין נזקיו, ביחד ולחוד, בסך של 150,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. השופט קיבל חלקית גם את הודעת הצד השלישי שהגישו הנתבעים נגד הפניקס חברה לביטוח, ומצא אותם רשלנים בכך שלא עמדו בדרישות החוק להזהיר את התובע מפני תשלומי פרמיה ולבטל את הפוליסה שלו. הפניקס חויבה לפצות את הנתבעים עד מחצית מהסכום שנפסק לתובע, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין. השופטת דחתה את טענות התובע בנוגע לסיקור "עדיין בחיים", שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. גם עילת התביעה לתביעה זו לא הוצגה בסיכומים, והתובע לא הבהיר מדוע הוא זכאי לפיצוי במסגרת כיסוי זה. בנוסף, קבעה השופטת כי טענות הנתבעים לעניין תקופת ההתיישנות אינן מבוססות, שכן טענת הרשלנות של התובע הופנתה כלפי רמת מקצועיותו של סוכן הביטוח, ולכן חל סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות ולא סעיף 31. ככלל, הדגישה השופטת כי הנתבעים וחברת הביטוח לא עמדו בחובות הזהירות והחובות המשפטיות שלהם, בעוד שמעשי התובע, אף שתרמו במידה מסוימת, לא היו רשלניים בהשוואה להתנהלות הנתבעים וחברת הביטוח.