ע"פ 3321/16

תקציר

פסק הדין דן בעניינו של אדנה, שרצח את עמיתו טאגס, בטענה לאי שפיות כהגנתו, מה שמטיל עליו את נטל ההוכחה. בית המשפט מכיר במורכבות של הערכת נבכי נפש האדם ובטבעה הלא מדויק של הפסיכיאטריה, אך בסופו של דבר על הנאשם לשכנע את בית המשפט לזכות אותו. בפסק הדין נקבע כי אדנה לא הצליח להוכיח את הגנת אי שפיותו מעבר לספק סביר, כנדרש בחוק, שכן לא הביא ראיות מספיקות למחלת הנפש הנטענת שלו ולהשפעתה על יכולתו להבין את הפסול שבמעשיו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אדנה הצליח, אם כי בהיסוס מסוים, להוכיח כי ההפרעה הנפשית הקשה שלו הגבילה באופן משמעותי את יכולתו להימנע מביצוע הרצח, ובכך עמדה בתנאים לעונש מופחת. מסקנה זו מתבססת על מספר ראיות המצביעות על מצבו הנפשי החמור של אדנה, לרבות חוות דעת מומחים, עדויות עדים והתנהגותו לפני ואחרי הפשע. השופט נ' סולברג מציע להפחית את עונשה של אדנה ל-20 שנות מאסר, תוך קיום צו הפיצויים לטובת אמה של הקורבן. השופטים י' דנציגר וא' ברון מסכימים עם פסק הדין ונימוקיו.