בר"ע 59174-11-10

תקציר

בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ביקש המבקש לערער על החלטה קודמת שאישרה את קביעת הוועדה הרפואית לעררים בנוגע למצב רגלו לאחר תאונה. בתחילה נקבעו למבקש אפס אחוזי נכות, אך טען להרעת התנאים עם הזמן, דבר שוועדות רבות דחו בעקביות. עניינו של המבקש נדון מחדש בהתאם להסכם שיפוטי, המחייב את הוועדה לעיין במכתבו של ד"ר גורדון, להעריך את השפעתו הפוטנציאלית על ההחלטה ולנסח את מסקנתה באופן מובן. לאחר הערכה חוזרת, הוועדה לא מצאה עדות לצליעה או עיוות ולא הסכימה עם ממצאיו של ד"ר גורדון, וקבעה כי השבר לא גרם לנכות מתמשכת או לבעיות ניידות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי הוועדה מילאה את ההוראות השיפוטיות כראוי, והתמקדה רק בפסק הדין השיפוטי האחרון ולא בבחינת ערעורים קודמים. המבקש טען כי יש לבחון החלטות קודמות של הוועדה, אך הגוף הבודק לא מצא טעויות פרוצדורליות של בית המשפט המחוזי או הוועדה, והדגיש כי הוועדה פעלה בקפדנות על פי הנחיות בית המשפט. בסופו של דבר, הבקשה לערעור נוסף נדחתה, כאשר הסגירה בעניין התרחשה בהיעדר הצדדים ולא נקבעו הוצאות.