ת"צ 46294-02-22

תקציר

פסק הדין דן בעילות להליכים פטורים ובעילות להפניות בתיק הנוגע לחובת תשלום אגרה בגין בקשות בכתב שהוגשו לבית המשפט בהליכים אזרחיים. המדינה הודתה כי העילות להליך הפטור מוצדקות והסכימה להחזיר את האגרה במקרים מסוימים ולעדכן את האפיון במערכת "נט משפט" תוך הידברות עם המבקשים כדי להגיע להסכם פשרה. בית המשפט דחה את הבקשה לאישור בדבר עילות הפנייה, שכן מצא כי הבקשות בכתב נופלות בגדר ההגדרה של "הליכים" ו"בקשות בכתב" לפי תקנות האגרות, ותקנות סדר הדין האזרחי החדשות לא שינו פרשנות זו. ההחלטה התבססה על פרשנות לשונית ותכליתית של החקיקה הרלוונטית, אשר הובילה את בית המשפט למסקנה כי פרשנות המדינה מגשימה בצורה הטובה ביותר את התכלית הפיסקלית והרגולטורית של תקנות האגרות. התכליות העיקריות של תקנות האגרות – לכסות חלק מעלות ההליכים המשפטיים ולצמצם את מספר בקשות הסרק – נמצאו כמשרתות באמצעות גביית אגרה בגין בקשות בכתב, למרות אופיין הטכני. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי תקנות סדר הדין האזרחי ותקנות האגרות הן דברי חקיקה נפרדים בעלי תכליות שונות, והיעדר תיקון לתקנות האגרות בעקבות התקנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות מצביע על כך שהחובה לשלם אגרה בגין בקשות טכניות נותרה בעינה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי פרשנות דיני המס צריכה לתת עדיפות לתכלית החקיקה, ובמקרה זה הייתה מסקנה ברורה ואין ספק פרשני. לבסוף, בית המשפט מצא כי אין צורך לדון בעילת התביעה האישית של המבקשים או בטענות אחרות שהעלו הצדדים, שכן הסוגיות העיקריות נפתרו. הבקשה לאישור בדבר עילות ההפניות נדחתה אפוא, והצדדים הונחו להגיש הסכם פשרה עד למועד שנקבע.