ת"צ 32717-11-15

תקציר

פסק הדין שניתן ביום 16.8.2018 מתייחס לבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד עירייה להשבת אגרות חניה שנגבו שלא כדין. המבקשים ביקשו לאשר שתי קבוצות: קבוצת הדו"ח, שקיבלה דוחות על חניה ללא תו אזורי, וקבוצת אגרת חניה, ששילמה אגרת הסדר חניה אך לא קיבלה החזר. השופטת פתחה וציינה כי הסכם סטרוגו, שהתייחס לסוגיות אלו, יושם והיה מחייב. לפיכך, הטענות ייבחנו לאור החלטה זו. לגבי קבוצת הדו"ח קבעה השופטת כי קנס אינו מהווה "תשלום חובה" כהגדרתו בחוק התובענות הייצוגיות, ומאחר שלא היה בסיס משפטי לתביעה, היא נדחתה. באשר לקבוצת אגרת החניה, הדגישה השופטת כי לעירייה קיים הסדר להחזר אגרת החניה, שהיה נגיש לכל מי שפנה עם הוכחת תשלום. השופטת קבעה כי הטענות בדבר ביצוע הסדר הפשרה, שבמרכזן מנגנון ההחזר, אינן מתאימות לתביעה ייצוגית. המטרה העיקרית של תביעות ייצוגיות היא לספק מנגנון לאנשים עם תביעות נזק קטנות לתבוע פיצוי או השבה. אישור תביעה כזו יחשוף את העירייה לתביעות חוזרות ונשנות ללא אפשרות סבירה להצליח. השופט מצא כי הסכם סטרוגו, שקבע מנגנון עתידי להשבת דמי חניה, הוא הסדר משביע רצון, ופסיקה קודמת קבעה כי פשרה בתובענה ייצוגית קודמת לא צריכה להיות חשופה לתביעה חדשה. היה זה הניסיון השלישי לאשר תובענה ייצוגית בעניין דמי חניה, והשופט לא מצא טעמים מיוחדים המצדיקים תביעה נוספת. לפיכך, הבקשה לתביעה ייצוגית נדחתה. עם זאת, השופט המליץ לעירייה לשקול מחדש את הוראות השירות שלה ולשפר את הסדר גביית דמי החניה כדי למנוע בעיות עתידיות. פסק הדין לא פסק הוצאות, והיה מצופה מהעירייה לפעול במלוא המרץ בטיפול בהחזרי אגרות חניה.