בג"צ 23510-07-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בבג"ץ 23510-07-26, המבוסס על הנתונים שסופקו: ### **מבוא ורקע עובדתי** פסק הדין עוסק בעתירה נוספת של משפחת קיים כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים וגורמי מדינה נוספים. העותרים מבקשים להכיר בזכותם בקרקעות בכפר עוזייר, אשר נרשמו על שם "מנהל הוואקף אלעאם ירושלים" כנכסי נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950. לאחר שנדחו תביעות קודמות לתיקון הרישום בשל התיישנות, הופנו העותרים על ידי בתי המשפט למסלול המנהלי המוסדר בסעיפים 28-29 לחוק – בקשה לשחרור תמורה או נכס מהאפוטרופוס. ### **הסוגיה המשפטית המרכזית** העותרים פנו למשיב בבקשה לשחרור הנכסים, אך המשיב עמד על דרישתו להמצאת "שטר הקדש" ו"צווי ניהול" מקוריים משנת 1948 כחלק מהוכחת הזיקה לנכס. העותרים סירבו להשלים מסמכים אלו, בטענה כי פסק דין חדש שניתן לאחרונה (עניין עין קיניה) מהווה תקדים המאפשר הוכחת בעלות בנכסי ווקף גם ללא הצגת מסמכים היסטוריים אלו. ### **ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים** #### **1. דוקטרינת "מיצוי הליכים" כחסם דיוני** החידוש העיקרי בפסק הדין אינו נובע מהכרעה לגופו של עניין, אלא מהחלתה המחמירה של חובת מיצוי ההליכים. בית המשפט קבע כי גם במקרה שבו קיים פסק דין חדש (עניין עין קיניה) שלדעת העותר משנה את התמונה המשפטית, **חובה על העותר להציג טענה זו תחילה בפני הרשות המנהלית המוסמכת** (האפוטרופוס לנכסי נפקדים) בטרם יפנה לבג"ץ. * **העיקרון המשפטי:** אין להשתמש בבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה לליבון טענות משפטיות חדשות שלא עמדו בבסיס ההחלטה המנהלית שקדמה לעתירה. #### **2. חובת הפנייה העדכנית** בית המשפט קבע כי היעדר פנייה לרשות במשך חצי שנה (מיום 18.12.2025) מנתק את הזיקה שבין הפנייה המנהלית לבין העתירה. בית המשפט מדגיש כי עתירה מנהלית חייבת להישען על תשתית עובדתית ומשפטית שהובאה במלואה בפני הרשות, ובכלל זה טיעון משפטי חדש המבוסס על פסיקה רלוונטית שניתנה לאחר הפנייה הראשונית. #### **3. היחס בין נטל ההוכחה בנכסי נפקדים לבין תקדימים מחוזיים** העותרים ניסו להשתמש בפסק דין מחוזי (עניין עין קיניה) כדי לטעון שנטל הוכחת הזיקה השתנה וכי ניתן לוותר על שטר הקדש. מדובר בניסיון לעשות שימוש ב"שינוי נסיבות משפטי" כדי לעקוף דרישה ראייתית מנהלית. * **המשמעות:** פסק הדין מבהיר כי השגות על אופן ניהול שיקול הדעת של האפוטרופוס (הדרישה למסמכי יסוד) חייבות לעבור דרך "צינור הדיון" המנהלי ולא להידלג ישר לערכאה העליונה. ### **סיכום ומסקנות** העתירה נדחתה על הסף מסיבות פרוצדורליות (אי-מיצוי הליכים). פסק הדין מחזק את הכלל לפיו: 1. **מיצוי הליכים אינו פורמליות בלבד:** על העותר להציג לרשות את מלוא הטיעון המשפטי העדכני, לרבות פסיקה חדשה, כדי לאפשר לרשות הזדמנות לשקול מחדש את עמדתה. 2. **רצף תקין:** פנייה לבית המשפט ללא פנייה חוזרת לרשות לאחר פרסום פסיקה רלוונטית חדשה, מהווה כשל במיצוי ההליכים. 3. **הבחנה בין ערכאות:** בית המשפט העליון שב והבהיר כי תפקידו אינו להחליף את הרשות המנהלית בשקילת ראיות או ביישומי פסיקה חדשה על נסיבות תיק קונקרטי, אלא לבקר החלטות לאחר שמוצו כל דרכי הפעולה מול הרשות.