רע"א 5838/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין שהורה לפנות חלקת אדמה במושב בית דגן, המאוכלס כיום על ידי כמה מבני אותה משפחה. בפסק הדין המקורי, של בית משפט השלום בכפר סבא, נקבע כי המבקשים הפרו את תנאי חוזה השכירות שלהם בכך שהוסיפו מבנים בלתי מורשים לנכס. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם הראשוני של המבקשים, והעניק להם סעד מן היושר שיאפשר להם להישאר במקרקעין, בתנאי שהריסת התוספות הבלתי חוקיות והפיצויים ישולמו למשיב. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט הגבוה לצדק, בטענה כי הערכאות הנמוכות יותר טעו בכך שלא קיבלו ראיות חדשות. ראיה חדשה זו התבקשה להוכיח כי המשיב ידע על התוספות לנכס מזה זמן רב ועל כן אינו יכול כעת לבקש לפנותן. עם זאת, גם שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה. הם קבעו כי המקרה לא עורר שאלות מעבר לאינטרסים של הצדדים, וכי המבקשים לא הוכיחו כל זכות בקרקע. יתר על כן, השופט מצא כי המבקשים לא הופלו לרעה או נפגעו באופן סלקטיבי, וכי הראיות שביקשו להודות בהן יחייבו קו טיעון חדש שלא הוצג בבית משפט השלום. ההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה ללא הוצאות, בשל ההשלכות המשמעותיות של פסק הדין על המבקשים.