ת"א 175/93

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם פשרה בין חברה לבנק, שהוביל למחלוקת על תוקפם של שעבודים על כלי רכב והמחאות זכויות בפירוק החברה. על בית המשפט היה לקבוע את מועדי היווצרותם של שעבודים אלה, את ביטולם על פי דרישות הרישום ואת סיווגם כהעדפות מרמה. בנוסף, הבעלות על טובין שמומנו על ידי הבנק ליבוא החברה עורערה על ידי המפרק. השופט קבע כי המחאת הזכויות בדרך של שעבוד נופלת תחת חוק המשכון ופקודת החברות. התחייבות הבנק להמחאת זכויות נרשמה כדין, ודחתה את טענת ביטולה. עם זאת, השעבודים על כלי רכב והמחאות הזכויות נחשבו בטלים כנגד המפרק ונושים אחרים שכן הם היוו העדפות מרמה. נמצא כי לבנק יש זכות עליונה על הסחורה באמצעות שטר מטען, המקנה לו שליטה על הסחורה. כמו כן, זכות השעבוד של הבנק, כאמור בתנאי הניהול, קיבלה תוקף וסיווגו כנושה מובטח. לסיכום, השופט ביטל את השעבודים על כלי הרכב ואת המחאות הזכויות אך הכיר במעמדו המובטח של הבנק לגבי הסחורה. הבנק יכול לתבוע פירעון ממכירת הטובין עד לערך הנקוב בשטר המטען ולעכב את המסמך עד לקבלת הסכום. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.