ת"א 5146/08

תקציר

התובעת, אלמנה וניצולת שואה בעלת כישורי עברית מוגבלים, שכרה את הנתבע כעורך דינה לאחר מות בעלה. הנתבע הצליח להגדיל את חלקו של התובע בירושה מ-5% ל-50% באמצעות הסכם פשרה. חלקו של התובע בירושה, כחצי מיליון ₪, הופקד לחשבון נאמנות המנוהל באופן בלעדי על ידי הנתבעת. התובעת ביקשה עדכונים שוטפים על מצב החשבון, אך הנתבע התחמק מבקשותיה. בסופו של דבר, בנה של התובעת התערב ודרש מהנתבעת אסמכתאות בנוגע לחשבון הנאמנות. הנתבע סירב וטען כי התובעת חייבת לו סכום כסף גדול עבור שירותיו המשפטיים והמחתה את זכויותיה בחשבון הנאמנות לכיסוי חוב זה. התובע תבע פיצוי חשבונאי וכספי, ואילו הנתבע תבע את החוב הנטען. בית המשפט פסק לטובת התובע, וקבע כי הנתבע הפר את חובת האמונים שלו בכך שלא מסר פרטי חשבון ודוחות, ובכך שהעביר סכומים גדולים מחשבון הנאמנות לחשבונותיו האישיים ללא הרשאה. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו בדבר קיזוז שכר טרחה והוצאות, וטיעוניו היו לעיתים סותרות ולא עקביות. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 326,200 ₪, בצירוף ריבית והוצאות.