עב"ל 7733-04-13

תקציר

הערר מתייחס לבקשת ועדה רפואית לעררים, שהוקמה לצורך קביעת דרגת נכות של נפגע בתאונת עבודה, לקיים מעקב סמוי אחר המשיב. הוועדה ביקשה את המעקב לאחר שהמשיב ערער על החלטת ועדה מדרגה ראשונה, שקבעה כי הוא סובל מנכות זמנית. הוועדה סברה כי המעקב הסמוי נחוץ בשל פער בין שתי בדיקות שבוצעו למשיב לבין בדיקתה של הוועדה עצמה. המשיב טען כי לוועדה אין סמכות לבקש מעקב כזה וכי הדבר פוגע בזכויותיו החוקתיות. יתר על כן, היה צריך ליידע אותו על כוונת הוועדה לבצע את המעקב. בית הדין האזורי הסכים עם המשיב, אך המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטה זו. ועדת הערר פסקה לטובת המכון, וקבעה כי לוועדה יש סמכות לבקש מעקב סמוי מכוח תקנה 30(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות בשל נפגעי עבודה), המאפשרת לוועדה לדרוש חקירה לאימות נתונים. עוד קבע הפאנל כי יידוע המשיב על המעקב ישלול את סודיותו, וכי המציאות הארגונית הנוכחית – שבה המכון, צד להליך, מנהל את המעקב – אינה מספקת אך בלתי נמנעת. לבסוף, קבע ההרכב כי ברגע שצד להליך מסתמך על ראיה, הוא אינו יכול לתקוף מאוחר יותר את תוקפו, שבמקרה זה היה התיעוד הסמוי. לפיכך, קיבל ההרכב את ערעור המכון, והחלטתה המקורית של הוועדה בעניינו של המשיב תעמוד.