המ"ש 9393-06-24

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט באשמת שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. על פי הדו"ח, המבקש קיבל את הדו"ח ביום 15.2.2024 ולא הגיש בקשה להישפט במסגרת הזמן הנדרשת. המבקש טען כי הבקשה הוגשה באיחור של חמישה ימים בלבד בשל קשיים כלכליים שנגרמו עקב המלחמה, וכי נפלו טעויות מהותיות בדו"ח אשר יגרמו לעיוות דין. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבקשה הוגשה בפועל למעלה מחודש לאחר המועד האחרון, וכי המבקש לא סיפק תירוץ מוצדק לעיכוב. בית המשפט בחן האם הייתה סיבה מוצדקת לעיכוב או שמא ייגרם עיוות דין אם הבקשה תידחה. נקבע כי טענותיו של המבקש לעיוות דין לא נתמכו בראיות כלשהן, וכי הודאתו הראשונית של המבקש והעדר הסבר לשיהוי הצביעו על כך שלא היה עיוות דין. בית המשפט הדגיש כי על המבקשים מוטל הנטל לשכנע כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות משפט חוזר, אשר במקרה זה לא התקיימו. כמו כן, הדגיש בית המשפט את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים הפרוצדורליים ואת עקרון סופיות הדיונים, המקדם סדר ציבורי ויעילות בעשיית צדק. סיכומו של דבר, בקשתו של המבקש נדחתה שלא בנוכחות הצדדים, שכן בית המשפט לא שוכנע כי ייגרם עיוות דין, ונמצא כי האינטרס הציבורי בקיום מועדים פרוצדורליים גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש.