תפ"ח 60159-09-14

תקציר

הנאשם הורשע בחמש עבירות מין בבתו במסגרת התא המשפחתי. העבירות בוצעו במשך תקופה קצרה, וכללו נשיקות, מישוש וחדירה. למתלוננת, שהיא בתו של הנאשם, הייתה היסטוריה קשה, והיא פיתחה תלות מהירה בנאשם – שסירב להכיר בה כבתו – שכן היא השתוקקה לדמות הורית. יחסי אב ובת נוצרו זמן קצר לפני ביצוע העבירות. הנאשם ניצל מערכת יחסים זו ואת תלותה של הקטינה בו לסיפוק צרכיו המיניים. בית המשפט מצא את הנאשם אשם על סמך הודאתו שלו. נסיבות המקרה הוגדרו כחמורות, שכן הנאשם ניצל לרעה את אמונה ותמימותה של בתו, תוך רמיסת כבודה וגרימת נזק רב. פגיעה זו באה לידי ביטוי בעדותה הקשה של המתלוננת. למרות שהנאשם הודה והביע חרטה, ציין בית המשפט כי ההודאה הגיעה רק לאחר עדותה של המתלוננת, וכי עדותה של המתלוננת לא נחסכה. לנאשם עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל עבירות רכוש, אלימות, אלימות חמורה ועבירות סמים, והוא ריצה קרוב ל-14 שנות מאסר בגין הרשעות אלו. בהתחשב במכלול הנסיבות, הציע בית המשפט לגזור עונש כולל של 13 שנות מאסר, שירוצו ממועד מעצרו של הנאשם; 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי בסך 100,000 ₪ למתלונן, למרות קשייו הכלכליים של הנאשם. פסק הדין הדגיש את חומרת עבירות המין בתוך המשפחה, את הפגיעה במתלוננת ואת הצורך בהרתעה משמעותית. כמו כן צוינו עברו הפלילי של הנאשם והיעדר אפקט הרתעה. שני שופטים הסכימו עם הצעת הסנגור והותירו רושם קשה על המעשים, ואילו סגן הנשיא רון שפירא הציע עונש מעט חמור יותר, תוך הדגשת ניצול פגיעותה של המתלוננת והצורך בהעברת מסר ברור לרבים במצבים דומים.