עמ"נ 51523-03-17

תקציר

המערער, אזרח זר, ערער על החלטת המשיב - מנכ"ל משרד הפנים - לשלול ממנו מעמד של תושב קבע בישראל. המערער נישא לאזרחית ישראלית והתגורר בארץ עשרים ואחת שנים. עם זאת, הממונה, שהפעיל את שיקול דעתו הרחב בקביעת מדיניות אשרות שהייה, החליט כי זיקתו של המערער לישראל אינה גוברת על זיקתו לארץ מוצאו. בית הדין המקומי אישר החלטה זו. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה. בית המשפט קבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים ממעט להתערב בהחלטות יישום מדיניות כאלה, במיוחד בכל הנוגע לקביעות עובדתיות. בית המשפט ציין כי טענותיו של המערער המבוססות על שהותו ארוכת הטווח, קשר הנישואין הכן והקשר החזק לישראל נשקלו על ידי המשיב ובית הדין למשפחה. קביעתו של בית הדין המקומי, לפיה המערער לא הוכיח את כנות קשריו, וכי קשריו לישראל גוברים על קשריו לארץ מוצאו, אינה בלתי סבירה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערער בדבר פגמים פרוצדורליים, בקובעו כי בפני הוועדה עמד כל החומר הנדרש וכי שהותו של המערער בישראל ללא היתר תקף במשך 15 יום נבעה מטעות במשרדו של עורך דינו. הערעור נדחה, והמערער חויב לשאת בהוצאות המשיב ולעזוב את ישראל עד למועד שנקבע. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ופסק הדין אמור היה להימסר להם לאחר מכן.