רע"א 2919/01

תקציר

בפסק הדין נקבע כי בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן היא לא העלתה חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית משמעותית מעבר למחלוקת הספציפית בין הצדדים. הבקשה נחשבה כחזרה על טענות קודמות שכבר נבחנו ונדחו במקרים דומים, כגון פסק דין אריאל. במקרה הנוכחי, תפקידו של השמאי הוגבל לקביעת דמי הפינוי, וכל שיהוי פרוצדורלי של השמאי לא ביטל את הסכם הפשרה הקיים. בית המשפט הדגיש כי פסקי דין בהסכמה ממזגים הסכם עם פסק דין, וניתן לשנותם רק בשל שינוי נסיבות מהותי או אם יש ראיות לפגם בהסכם המקורי, שאף אחד מהם לא היה קיים כאן. בתי המשפט הקודמים הגיעו למסקנה כי הערכת השמאי היא סופית ומחייבת, וניסיונותיו של המבקש לבטל את ההחלטה נתפסו כחסרי ערך מהותי ונעשו בחוסר תום לב. פסק הדין חיזק את הקביעה כי יש לממש את הזכויות הפרוצדורליות בתום לב ולא לנצל אותן לרעה לצורך טקטיקות שיהוי. בסופו של דבר, לאחר שהתנגדות המבקש נדחתה באופן עקבי על ידי ערכאות קודמות מחוסר תום לב, פסק הדין דחה את בקשת הערעור, תוך הדגשת חשיבות הדבקות באופיו הסופי והמחייב של פסק הדין המוסכם. בנוסף, נדרשה המבקשת לכסות את הוצאותיו של המשיב בסך 10,000 ₪, ובכך להביא לסיומה של שורה של הליכים משפטיים ממושכים.