ת"א 33386-02-12

תקציר

פסק הדין דן בתקופת ההתיישנות להגשת תביעת נזיקין ובזיקתה לפקודת הנזיקין. תקופת ההתיישנות הכללית של תביעה נזיקית היא שבע שנים מיום גילוי עילת התביעה, אך לא יותר מעשר שנים מיום מעשה העוולה או מחדלה. כלל הגילוי דוחה את תחילתה של תקופת ההתיישנות אם העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות לתובע. בית המשפט מבהיר כי עילת התביעה צריכה להתבסס על ידיעה וחשד סבירים, ולא על הגיגים נפשיים גרידא. במקרה הספציפי, נגרם לתובעים נזק נפשי לאחר שהותקפו מינית על ידי עובדי אגד, הקונסורציום שהעסיק הן את התובעים והן את התוקפים. התובעים טענו כי נזקם הוחמר כאשר נודע להם שהתוקפים עדיין מועסקים על ידי אגד, בניגוד להבטחת הקונסורציום לפטר אותם. השופט פוסק לטובת אגד וקובע כי התביעה התיישנה שכן אין עילת תביעה מוכרת בגין החמרת הנזק הקיים. עילת התביעה העיקרית הייתה נגד התוקפים ולא נגד אגד, והנזק הנפשי שנגרם לתובעים נבע מהתקיפה ולא מהמשך העסקתם של התוקפים. יתר על כן, התובעים יכלו לגלות את מצבם התעסוקתי של התוקפים מיד לאחר הרשעתם, וחוסר המעש שלהם אינו מצדיק תביעת נזיקין. השופטת דוחה גם את טענת התובעים כי נכותם הנפשית מונעת מהם להגיש את התביעה במסגרת תקופת ההתיישנות, שכן היא אינה נתמכת בחוות דעת רפואית כלשהי. מאחר שהתביעה נדחית מחמת התיישנות, השופט אינו פוסק בסמכות העניינית או בתביעה שכנגד של אגד להוצאות.