בד"א 3/20

תקציר

הערעור מערער על הרשעתה של עורכת דין במעילה בכספי לקוחותיה. המשיב טוען, כי הערעור אינו תקף שכן הוא כבר נבחן ואושר בחלקו בדיון קודם בבית הדין הארצי (בד"א 49/18), והמערערת לא ערערה על פסק הדין באותו דיון. בית המשפט מסכים עם טענת הסף של המשיב ומוסיף כי זכותו של המערער לערער על פסק הדין הראשוני חלפה. עם זאת, בית המשפט בחר לשמוע את טענות המערער לגופו של עניין כדי להבהיר את הפרטים, בעיקר לעניין העונש ההולם. פסק הדין הקודם של בית הדין הארצי הרשיע את עורכת הדין בהתנהלות בלתי מקצועית בכך שלא העבירה כספים שנגבו מהליכי הוצאה לפועל ללקוחה שלה. המערערת טוענת כי פסק דין זה פירש באופן שגוי את הוראות בית המשפט המחוזי והחמיר את עונשה שלא לצורך. עם זאת, בית המשפט מוצא כי בית המשפט המחוזי הבין ויישם נכונה את פסק דינו של בית הדין הארצי. עוד קובע בית המשפט כי גזר הדין במשפט קמא היה סביר וללא טעויות, נוכח חומרת הממצאים והשפעתם על יחסי לקוח-עורך דין. עם זאת, בית המשפט מחליט להקל וממתיק את עונש ההשעיה בפועל מ-24 ל-14 חודשים, בהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע (1999), מצבה הבריאותי של המערערת, התנהלותה הרשלנית ולא הזדונית ועברה הנקי טרם הגשת התלונה. שאר חלקי המשפט נותרו ללא שינוי. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, והעונש מותאם בהתאם.