ס"ק 18456-07-09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה לסעד זמני בשל סכסוך קיבוצי בין ההסתדרות לבין מועצה מקומית. ההסתדרות טוענת כי המועצה הפרה את ההסכם הקיבוצי והפרה את החוק בכך שצמצמה את מעמדה של יו"ר ועד העובדים בשל תפקידה בוועד. על פי פסק הדין, זכות ההתארגנות היא זכות יסוד חוקתית המעוגנת בסעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים. חוק זה קובע גם כי מעסיק אינו יכול לפטר עובד או להרע את תנאי עבודתו בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים. בית הדין הכיר בכך שצמצום משרתה של היו"ר היווה הרעה משמעותית בתנאי עבודתה וכמוהו כפיטורים. פסק הדין דן בתנאים המצטברים למתן סעד זמני וקובע כי המשיבה (המועצה) לא עמדה בנטל ההוכחה כי צמצום המשרה נבע משיקולים ענייניים ולא נגע לפעילות הוועדה. הראיות מצביעות על כך שהליך צמצום התפקיד היה לקוי, דבר המצביע על מעורבות של שיקולים זרים והיעדר התייעצויות בתום לב עם ועד העובדים. עיתוי הפחתת המשרה, במקביל לדרישותיו הלגיטימיות של היו"ר, מעורר ספקות לגבי כוונותיו של המשיב. זאת ועוד, המשיב לא קיים שימוע כדין, ובכך מנע מיו"ר הוועדה הזדמנות סבירה להיערך ולהתייעץ עם ועד העובדים. הסכמה להפחתת המשרה מצד חלק מחברי הוועדה ניתנה מטעמים לא ענייניים, הקשורים לתפקיד היו"ר, המהווה הפרה חמורה של חוק הסכמים קיבוציים. בית הדין מגיע למסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך הפיטורין, המצדיקים סעד זמני. באשר למאזן הנוחות, פסק בית המשפט לטובת ההסתדרות וציין כי פוטנציאל הנזק להסתדרות וליו"ר עולה על הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן צו הביניים. לפיכך, אושרה הבקשה לצו מניעה זמני, מה שמנע את צמצום משרתו של היו"ר עד להכרעה בתיק העיקרי. פסק הדין לא שקל הצעות פשרה כלשהן, ומכיוון שמדובר בסכסוך קיבוצי, לא נפסקו הוצאות.