בע"מ 8863/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי ארוך בין בני זוג גרושים, בני הזוג דנן, בנוגע לחלוקת נכסיהם והסדרי הממון. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הבעלות על דירה, המכונה הדירה השלישית, שנרכשה במהלך הנישואין אך מומנה ברובה על ידי המשיב. בית המשפט לענייני משפחה פסק תחילה לטובת המבקשת, והורה על מכירת הדירה וחלוקת תמורתה, לצד הסדרים כספיים נוספים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של המשיב, שינה את פסק הדין בעניין הדירה השלישית וביטל חלק מהחיובים שהוטלו על המשיב. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט הסכים כי קביעת הנכסים המשותפים צריכה להתבסס על מדדים אובייקטיביים וקיבל את המועד שנבחר על ידי הערכאה הנמוכה יותר לסיום שיתוף הפעולה הכלכלי, שהיה לפני מכירת דירה קודמת בבעלות בני הזוג. השופט הצטרף גם להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הדירה השלישית, והדגיש כי תרומתו של המבקש הייתה מינימלית וכי אין למכור את הדירה לצד שלישי. בנוסף, ציין שופט בית המשפט העליון כי חובת המבקש לכתוב כתובה, שהועלתה כטענה, חלה לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככלל, השופט לא מצא עילה להצדיק ערעור נוסף, והדגיש כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לבחון מחדש את העובדות וכי החלטתו צודקת והוגנת. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, ומספק הבנה ברורה של המחלוקת המשפטית, פסקי הדין של הערכאות הנמוכות יותר וההחלטה הסופית של בית המשפט העליון.