תנ"ג 1054-06-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה לסעד זמני המגביל את השימוש בכספים השייכים למשיב, מר איתי סחיש. הבקשה הוגשה לצד בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם חברה בבעלות מר סחיש והמבקש, מר בצלאל סלומון. החברה, א.ר. זכתה בחברת א.ר. הפקות (2001) בע"מ, קיבלה בשנת 2006 זיכיון מחברת אתרים להפעלת מזנון ואספקת שירותי כסאות נוח בחוף שרתון בתל אביב. לאחר שהיה צורך במשקיע חדש, הסכים סלומון להשקיע בחברה והפך לבעל מניות. ניהול החברה הופקד בידי מר סחיש ובעל מניות נוסף, רועי. נמסר כי נציגיו השונים של סלומון נחשפו להנהלת החשבונות ולפעילות החברה. בשנת 2009 פרץ סכסוך בין מר סחיש לבין רועי, מה שהוביל את מר סלומון לשכור רו"ח חוקר בשנת 2015 בשל חשדות להתנהגות בלתי הולמת. הדו"ח של רו"ח חשף לכאורה את המעילה של מר סחיש בכספי החברה. הבקשה לסעד זמני, הנתמכת בתצהירו של מר סלומון ובתצהירו של עובד החברה לשעבר, ביקשה להגביל את גישתו של מר סחיש לכספים שהופקדו בקופת בית המשפט של מדינת ניו יורק הנובעים מעסקה עסקית נפרדת. לטענת סלומון, מר סחיש לקח מהחברה למעלה מ-2 מיליון שקל ללא הסכמה למימון הסכסוך בינו לבין רועי. עם זאת, בית המשפט מצא כי מר סלומון לא הוכיח את תום הלב הנדרש ואת סיכויי ההצלחה הסבירים הנדרשים לצורך אישור תביעה נגזרת וסעד זמני. חשדותיו של מר סלומון בנוגע לגניבתו לכאורה של מר סחיש עלו בשנת 2012 אך לקח שלוש שנים לאמת, שבמהלכן ניהל מר סלומון עסקים עם מר סחיש ואף הפך לבעלים משותפים של חברה במיאמי. בית המשפט פירש עיכוב זה כניסיון להימנע מהעברת כספים המגיעים למר סחיש בעסקה אמריקאית נפרדת. זאת ועוד, א.ר. הפקות לא הייתה פעילה, ללא כל סיכוי לחדש את פעילותה, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי הגשת התביעה אינה לטובת החברה. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, ומר סלומון חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של מר סחיש.