ת"א 43557-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בת"א (שלום י-ם) 43557-11-25 **בורנשטיין נ' חפץ**, אשר עסק בבקשה לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע. ### א. עקרונות משפטיים מרכזיים פסק הדין מבסס את הכרעתו על שני אדנים משפטיים עיקריים בנוגע לדיני לשון הרע וסדר הדין האזרחי: **1. החסינות המוחלטת בהליכים משפטיים (סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע):** בית המשפט חוזר על ההלכה המושרשת לפיה פרסום שנעשה תוך כדי דיון בפני ערכאה שיפוטית (לרבות בכתבי טענות כגון כתב הגנה) נהנה מ"הגנה מוחלטת". * **החידוש/הדגש המשפטי:** החסינות אינה תלויה באמיתות הדברים, בזדון או בתום לב. המחוקק ביקש להבטיח את חופש הביטוי המלא בתוך הליך משפטי כדי לאפשר לצדדים להציג את טענותיהם ללא מורא. * **תחולה רחבה:** ההגנה חלה על כל צעד הנדרש במהלך הרגיל של המשפט, והיא "נועלת את השערים" גם בפני עילות תביעה חלופיות (כגון רשלנות או תרמית), שכן לא ניתן לעקוף את הוראות חוק איסור לשון הרע באמצעות שימוש בעילות נזיקיות אחרות. **2. שימוש לרעה בהליכי משפט ותביעה בררנית:** בית המשפט הדגיש כי קיימת סמכות טבועה לסלק על הסף תביעות המהוות שימוש לרעה בהליכי משפט. * **הקריטריון:** הגשת תביעה "בררנית" (תביעה נגד אדם שלא היה הגורם המפרסם הראשי או שאין לו קשר ענייני לפרסום) מהווה אינדיקציה לחוסר תום לב דיוני. * **תוצאה:** תביעה שכזו פוגעת בטוהר ההליך השיפוטי ומהווה הכבדה מיותרת על המערכת ועל הנתבע. ### ב. חידושים ודגשים בפסיקה (היבטים דיוניים) מעבר לעקרונות המהותיים, פסק הדין מחדד היבטים דיוניים חשובים בעידן הטכנולוגי: 1. **האחריות בשימוש בבינה מלאכותית (AI):** השופטת מצביעה על תופעה חדשה ומדאיגה: שימוש של בעלי דין לא מיוצגים בבינה מלאכותית יוצרת לצורך ניסוח כתבי טענות. בית המשפט מבהיר כי **המצאת פסקי דין שאינם קיימים** יוצרת מצג שווא משפטי ומחייבת סנקציות. העובדה שהתובע נסמך על מקורות פיקטיביים היוותה שיקול מרכזי בפסיקת הוצאות משפט. 2. **מניעת הכבדה על המערכת השימושית:** בית המשפט הדגיש כי ניסוח לקוי, עמוס בפרטים לא רלוונטיים (17 עמודים, 210 סעיפים) והגשת עשרות בקשות סרק, הם כלי משמעותי המצדיק סילוק על הסף. ההליך המשפטי אינו במה להתפרקות רגשית או להצפה של המערכת בטענות סותרות וחסרות תוחלת. 3. **פסיקת הוצאות ככלי הרתעתי:** הוצאות המשפט שנפסקו (8,000 ש"ח) משקפות את חומרת ההתנהלות הדיונית (המצאת אסמכתאות, ריבוי בקשות סרק, שימוש לרעה בהליכים). בית המשפט מאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין החובה למנוע תביעות סרק, כאשר הפסיקה נועדה להרתיע מפני ניהול הליכים חסרי בסיס משפטי. ### סיכום פסק הדין מהווה תזכורת חדה לכך שחסינות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע היא חומת מגן בלתי עבירה בהליכים משפטיים, וכי בתי המשפט יפעילו את סמכותם הטבועה לסלק על הסף תביעות שאין להן יסוד, במיוחד כאשר הן מלוות בשימוש לרעה בכלים טכנולוגיים להטעיית בית המשפט.