בש"פ 1903/18

תקציר

בהחלטה בעניין בקשת החופשה לצורך ערעור על צו מעצר, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בית המשפט הדגיש כי הוא מעניק רשות ערעור על החלטות מעצר רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית משמעותית או במקרים חריגים שבהם ניכר עוול חמור או טעות ברורה. במקרה זה, טענותיו של המבקש התמקדו בעיקר בערעור על תחולת פסקי הדין הקיימים על עניינו הספציפי, ולא בהצגת שאלות משפטיות רחבות יותר או נימוקים משכנעים לערעור. למרות שבית משפט השלום שקל תחילה חלופת מעצר בשל התרשמות חיובית מהורי המבקש, המלצת שירות המבחן הייתה שלילית. בית המשפט המחוזי, בהתחשב במסוכנותו של המבקש, באי עמידתו ובחוסר האמון של שירות המבחן, החליט שלא לקבוע חלופת מעצר. בית המשפט הדגיש את החשיבות של מתן אמון במבקש שיעמוד בתנאי שחרור, אמון שלא נמצא במקרה זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הוא יכול להפעיל שיקול דעת עצמאי, אך עליו לשקול חוות דעת מקצועיות של שירות המבחן, ובפרט בכל הנוגע למהימנות המבקש ולא רק לממונים עליו. בהינתן הערכות אלה והדרישות הסטטוטוריות הקבועות בחוק המעצרים, לא מצא בית המשפט בסיס למעצר בפיקוח אלקטרוני בשל מסוכנותו הגבוהה של המבקש. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שהוא מחזק את החלטת בית המשפט המחוזי בהיעדר כל טעות משפטית או נסיבות חריגות.