ת"א 7010/06

תקציר

השופט יצחק ענבר קבע כי הנתבעים, ד"ר חדד וד"ר דנציגר, לא היו אחראים להישנות הגידול, ולא נמצא קשר סיבתי בין איחורם באבחון לבין חזרת הגידול. עם זאת, השופטת הסכימה כי בית החולים הדסה לא יידע את התובע על הישנות הגידול במועד. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי מצבו הנוכחי של התובע נגרם בעיקר מגורמים שאינם קשורים לרשלנות בית החולים. נקבע כי נכותה של התובעת עם הגעתה לחדר המיון עמדה על 65%, אשר השתפרה ל-50% לאחר הניתוח הראשון. השופטת ייחסה 80% מהנכות הנוכחית של התובע (80%) לרשלנות הנתבעים ואת 20% הנותרים לאי יידוע התובע על הישנות הגידול. מבחינה משפטית, התביעה נגד הנתבעים הייתה בגדר תקופת ההתיישנות אך התביעה נגד הדסה לא. לפיכך, הנתבעים נמצאו אחראים כלפי התובעים למלוא הנזק, ואילו הדסה תפצה את הנתבעים בגין 20% מהנזק. לאחר מכן פירטה השופטת את הפיצויים המגיעים לתובע, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד – בסך 1,216,000 ש"ח, נזק לא ממוני בסך 500,000 ₪, הוצאות סיעוד וסיוע - המוערכות בכ-950,000 ₪, הוצאות רפואיות המוערכות בכ-100,000 ₪, ועלויות הקשורות בניידות המוערכות בכ-400,000 ₪. הפיצוי הכולל ישולם על ידי הנתבעים, ואילו הדסה תפצה אותם ב-20% מההוצאות. בנוסף, קבעה השופטת כי עורכי הדין של התובע יקבלו שכר טרחה של 20%, כולל מע"מ, והתובע יפוצה בגין הוצאות המשפט.