עת"מ 1195/06

תקציר

פסק הדין דן בדין הישראלי בנוגע לנישואי זרים ולזכות להתגורר בישראל. החוק אינו מעניק זכויות אוטומטיות לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים. שיקול הדעת נתון בידי המשיב, המונחה על ידי סדרי הדין החלים באופן שוויוני, לאפשר לבני זוג זרים להיכנס ולשהות בארץ. על כך הוגש ערעור במקרים רבים, ומדיניותו של המשיב אושרה. בית המשפט מכיר בכך שאין זכות קנויה לזר לקבל מעמד בישראל באמצעות נישואין, אך המדיניות הנוכחית, המתנהלת בהליך מדורג, אינה פוגעת בזכויות חוקתיות כלשהן. בית המשפט בוחן גם את מדיניות המשיב ביחס לקטינים המלווים בני זוג זרים. הנוהל מאפשר לקטינים להצטרף להוריהם בישראל בתנאי שהם מתגוררים עמם שנתיים לפחות, למעט חריגים מסוימים בנסיבות חריגות. בית המשפט מוצא זאת סביר, במיוחד לאור הדגש ששם החוק הישראלי על הגנה על חיי משפחה. עם זאת, השופט מביע פליאה על אופייה המוחלט של המדיניות, במיוחד כאשר הפרידה אינה וולונטרית או בשל חוסר עניין בגידול ילדים. השופט מציע כי הפרדה כפויה, כמו זו שנגרמה בשל בעיות רפואיות או עבודה בחו"ל, צריכה להיחשב אחרת. בפסק הדין מודגש כי יש לבחון בדחיפות את עניינם של העותרים על ידי ועדת חריגים, בתקווה כי אלה ישקלו את ההיבטים ההומניטריים של דילמת האם. העתירה מתקבלת באופן חלקי, והבקשה נשלחת לוועדה לדיון דחוף.